(מג) [סעיף ו׳] אין עושין מתיבה כסא לס״ת, דקדושת תיבא חמירא טפי שמצניעין בתוכה ספרים ולפיכך אסור לפחות קדושתה ולעשותה כסא שמניחין עליו ס״ת לשעה. הר״ן פ׳ בני העיר מ״א ס״ק י״א. א״ר או׳ ח׳ וכתב שם המ״א דמשמע במרדכי דאפי׳ הבנוי בחומה כמ״ש בסעי׳ א׳ אסור לעשות ממני כסא, עכ״ל ור״ל לפי טעם הראשון שכתב מור״ם ז״ל בהגה סעי׳ א׳ דארון הבנוי בחומה שנעשה לשמירה לא מיקרי תשמישי קדושה, וע״ז כתב המ״א דאע״ג דלא מיקרי ת״ק מ״מ עכ״פ כיון דמצניעין בו ס״ת תמיד אין לעשות ממנו כסא שאין מניחין עליו ס״ת כ״א לשעה אבל לפי טעם השני שכתב מור״ם ז״ל שם אם הספרים מתקלקלים בו והסירו משם הס״ת ואין מניחין עוד בו ודאי גם המ״א יודה דמותר לעשות ממנו כסא כיון דת״ק לא מיקרי וגם ס״ת אין מניחין בי׳ ובזה נסתלק הצ״ע שכתב הא״ר שם והא״א או׳ י״א על דברי המ״א הנז׳ יעו״ש ועיין מחה״ש סקי״א ודו״ק:
(מד) שם כיס לס״ת אסור. וכ״ש שאסור לכרוך מפה של ס״ת בס׳ הפטרות כדאיתא בגמרא, ומפה שפורסין על השולחן אסור לפרוס על העמוד שלפני החזן מהרי״ל מ״א ס״ק י״ב א״ר או׳ י״א סו״ב או׳ ב׳ אבל איפכא מותר, סו״ב שם וה״ה דאסור לעשות ממנה פרכות, מיהו אם מניחין עליו לפעמים ס״ת ערומה מותר כדמשמע בתשו׳ מהר״מ פדווה סי׳ פ״ב ואע״ג דעל המפה מונח תדיר יותר מעל הפרוכת מ׳ מ כיון שאינו מונח תמיד עליו אינו עדיף, א״ר שם, ועיין לקמן או׳ מ״ז:
(מה) שם כיס לס״ת אסור ופרוכת שלנו משמע דמותר א״ר אד׳ יו״ד מאמ״ר או׳ ו׳ וכתב והכי מוכח המשך לשון מור״ם וברור הוא עכ״ד. ועיין לעיל או׳ כ״ג:
(מו) שם הגה ופרוכת שאנחנו תולין בפני הארון אין לו קדושת ארון וכו׳ דלעולם אין נותנין עליו הס״ת בלי מטפחת, מ״א ס״ק י״ג וכתב א״ר או׳ י״א דפרוכת שלנו אפי׳ לעשות מפה שעל העמוד מותר וכ״מ בתשו׳ ב״ח סי׳ י״ז ודלא כדמשמע מדברי מ״א יעו״ש:
(מז) כתב מהר״ם מפדווה ז״ל סי׳ פ״ב דמפרוכת ההיכל עושין כסוי לתיבה ואם לפעמים נוהגין להנית ס״ת על הפרוכת עושין מכסיי התיבה ומהמפות של ס״ת פרוכת עכ״ל והביאו כנה״ג בהגה״ט, ועיין לעיל או׳ מ״ד:
(מח) ומה שנהגו לפרוס הפרוכת לחופה לחתנים כתב המ״א ס״ק י״ג משום דלב ב״ד מתנה עליהם וכמ״ש סעי׳ ח׳ וכ״כ א״ר או׳ י״א. י״א באגב״י:
(מט) נהגו בעה״ק ירושת״ו שמהפרוכת שתולין לפני היכלי הקודש בבהכ״נ לוקחין גדולי העיר והרבנים בחג הסיכות ופורסין אותם בכותלי סכותיהן. וכן פורסין פרוכת ע״ג כסא של אליהו הנביא והסנדק יושב עליו. וחקר ע״ז הרב מוהראב״ם ז״ל הובא בס׳ בני בנימין סי׳ ל״ת אי אריך למיעבד הכי להשתמש הדיוט בתשמישי קודש. וכן על מה שנהגו שם לפרוס פרוכת הקודש על חופת החתנים ונשא ונתן בזה בדברי הפו׳ מענין לענין באותו ענין וזה הלכה העלה דאין בזה שום חשש פקפוק דכל המקדיש אדעתא דחבר עיר הוא מקדיש ולב ב״ד מתנה עליהם וכו׳ והסכים על ידו הרה״ג ראש״ל יש״א ברכה זלה״ה שם בסי׳ ט״ל כוותיה וכטעמיה יעו״ש. והב״ד השד״ח באסיפת דינים מ״ע בהכ״נ או׳ ט״ל. א״ח או׳ ו׳:
(נ) מטפחות שפורסין על ס״ת יכולין לפרסם בכותל סביב בהכ״נ וכן כלי כסף וכלי זהב שמשימים על הס״ת יכולין להניחם על העמודים סביב לבהכ״נ, בנימין זאב סי׳ קע״ד. כנה״ג בהגב״י, מ״א ס״ק י״ד. א״ר או׳ יו״ד:
(נא) כתב הט״ז ביו״ד סי׳ רפ״ב ס״ק י״ג דאסור ליקח ספר ולהניחו תחת ספר אחר כדי להגביהו שיהא נוח לו לראות לעיין בתוכו אא״כ מונח הספר כבר אז מותר להניח השני על גביו יעו״ש. ומיהו דעת המ״א שם להתיר והביאו א״ר שם. י״א בהגב״י:
(נב) ולא ישרטט שום קונטריס על הספר לפי שהספר יש בו קדושה שהרי כתוב בו כתבי קודש וקונטריס אין בו קדושה עד שיכתוב בו ואסור לכתוב בספר פלוני חייב לי כך וכך. ס״ח ס״ תתצ״ח. מ״א שם. א״ר שם. י״א שם:
(נג) לא יצניע אדם קולמוס או שום חפץ בספרים, וכן לא ישים אדם על הספר קולמוס או. סכין להצניע כשהולך שיהא מזומן לו דנמצא שלא לצורך הספר עשה ואסור, אבל כשמעתיק מותר להנית על השיטה קולמוס או סכין כדי שיהא מוכן למצוא התיבה אבל לא יניח ספר או קונטרסים על הספר כדי שלא יטעה בשיטות. ס״ח סי׳ תתצ״ט ותתק״ב ותתק״ג. א״ר שם:
(נד) לא יהנה אדם מספר כגון אם הוא יושב בחמה ומשום לפניו ספר להגן מפני השמש ואם בשביל שאינו יכול ללמוד מפני שהשמש זורחת על הספר ועל האותיות והוא מגין בספר כנגד השמש כדי שיהא לו צל על הספר ועל הכתיבה מותר רק לא יכוין להנאתו ס״ח סי׳ תתק״ד. מ״א שם. א״ר שם. י״א שם:
(נה) אל יצניע אדם קונטרסים שלא נכתבו בספר להצניע. וקונטרסים שכותבים בו תורה שבכתב אל יצניע בספר שכתוב בו תורא שבע״פ. וקונטרס שכתוב בו תורה שבע״פ אל יצניע בספר שכתוב בו תורה שבכתב. ס״ח סי׳ תתק״ז. מ״א שם. א״ר שם. י״א שם:
(נו) פעם אחת הוציאו צדיק מקברו והכוהו בא לאחד לחלום ואמר לפי כשהייתי רואה הספרים נמחקים לא הייתי קושרם בטבלאות לכך היציאוני והכוני. ס״ח סי׳ תתקי״א:
(נז) חייב אדם להזהר מאד בכבוד הספרים ואם חלל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. ס״ח סי׳ תתקט״ז:
(נח) אמרינן בשבת דל״ב ע״א נשים וע״ה מתים בעון שקורין לאה״ק ארנא דצריך לומר ארון הקודש. ומיהו נמצא כמה פעמים בגמרא ובפו׳ ארון וצ״ל דכשעוסק בלימוד שאני שהכל דבר שבקדושה ורש״י כתב ארנא כך היו קורין למגדלים שלהם אבל ארון שם מיוחד גם לאה״ק. מ״א שם:
(נט) וכתב שם המ״א תפה אני על גדולי הדור שאין מוחין בהעושין בדפי הספרים כתבי הקידש כשקישרין אותן ובודאי זה איסור גמור שמורידין אותן מקדושתן וראוי לגונזן שלא יהיו מונחין בבזיון עכ״ל וכתב עליו המו״ק שאין דבריו אמורים רק בכתבי קודש גמורים אמנם הדפים המקולקלים שיוצאים בראשונה מתחת מכבש הדפוס לנסיון ולהגיהם ודאי נראה שזוהי תקנתם כדי שלא ילכו לאיבוד יעו״ש. מיהו הרב עיקרי הד״ט חא״ח סי׳ ח׳ או׳ י״ב הביא מכמה רבוותא דס״ל דאף מה שמדפיסים לדוגמא בעלמא להגיהם מטעיותיהם הנקראים פריבא״ם חייב לנהוג בו קדושה ואסור להשתמש בהם לדברי חול ולאבדם בידים, ועוד הביא שם כמה וכמה פו׳ כי צווחו ככרוכיא על הני אומני דמשתמשין מדפי כתבי הקודש הנדפסים שחותכים אותם ומדבקים ג״כ אותם בדבק בתחילת הספר וסופו שיש בהם קדושה אף הנדפסים ע״י עכו״ם יעו״ש. יפ״ל או׳ ג׳ ועיין לעיל או׳ ל״ז:
(ס) שם הגה. ופרוכת שאנו תולין וכו׳ אין יכולין לשנות שלא להניח פרוכת מסיבה שהארון מבהיק. שו״ת זר״א סי׳ כ״ו. מחב״ר או׳ ג׳ שע״ת או׳ יו״ד:
(סא) שם בהגה שאינן קדושים כמו הם שאינן לא לנוי ולא למלבוש רק לסימן שלא יטעו ב״י בשם מהרא״י סי׳ רכ״ה מ״א ס״ק י״ד, ור״ל שידעו איזה ס״ת יוציאו מן הארון לצורך הקריאה שנגלל למקום שצריך לקרות חובת היום או יודעים בו שהוא מוגה, וא״נ היד שעושים לס״ת שבה מראין לקורא שלא יטעה בקריאתו מחה״ש ס״ק י״ד וכ״נ מדברי הא״א ס״ק י״ד שמפרש מ״ש לסי׳ שלא יטעו כפי׳ השני של מחה״ש דהיינו היד שעושין לס״ת שבה מראין לקורא וכו׳ ומיהו סיים שם המ״א דעכשיו נהגו לתלותן בס״ת לנוי עכ״ל ור״ל כיון שמניחין אותו לנוי הוה תשמיש קדושה וכמ״ש ביו״ד סי׳ רפ״ב סעי׳ ט״ז יעו״ש וכ״כ א״א שם. וא״כ לפ״ז מותר נמי לעשותו מכלונסים. וכ״כ מ״ב או׳ ל״א: